מתוך האפליקציהדיני ראיות
דין דיוני · רמת קושי: בינוני
בסיכומיו טען בעל דין שתי טענות: ראשית, שמשנמצאו סתירות בין עדי הצד שכנגד בשאלת מועד המסירה, מנוע בית המשפט מלקבוע ממצא באותה שאלה; שנית, שעל בית המשפט להכריע במהימנות על פי מבחנים חיצוניים ואובייקטיביים בלבד, ולא על יסוד התרשמותו מן העדים.
הצגת התשובה וההסבר בלי לענות
התשובה הנכונה: ב. שתי הטענות יידחו — סתירות אינן מונעות כשלעצמן קביעת עובדות, והמהימנות נקבעת לפי התנהגות העדים ואותות האמת.
שני סעיפים בפרק שעניינו משקלן של ראיות קובעים את שתי ההלכות. האחד: ערכה של עדות שבעל פה ומהימנותם של עדים הם עניין של בית המשפט להחליט בו על פי התנהגותם של העדים, נסיבות העניין ואותות האמת המתגלים במשך המשפט. האחר: סתירות בעדותם של עדים אין בהן, כשלעצמן, כדי למנוע את בית המשפט מקביעת עובדות שלגביהן חלו הסתירות. הסתירה היא אפוא שיקול במשקל ולא מחסום דיוני.
המקור: פקודת הראיות, ס' 53, 57
מזהה במאגר האפליקציה: EVD-027סוגיה: מהימנות עדים וסתירות בעדותמלכודת: הבחנה מושגית