מתוך האפליקציההתיישנות
דין מהותי · רמת קושי: בינוני
בידי אדם שני פסקי דין שניתנו באותה שנה, לפני עשרים ושש שנים: האחד מחייב בתשלום כספי, ובכל אותה תקופה לא עשה הזוכה כל פעולה לביצועו; השני הוא פסק דין הצהרתי שלפי תוכנו אינו טעון ביצוע. מה דינו של כל אחד מהם?
הצגת התשובה וההסבר בלי לענות
התשובה הנכונה: ד. בפסק הדין הכספי רשאי החייב לטעון טענת התיישנות, שכן עברו עליו למעלה מעשרים וחמש שנה בלא שנעשתה כל פעולה לביצועו; ופסק הדין ההצהרתי, שלפי תכנו אינו טעון ביצוע, אינו נתון להתיישנות כלל.
ס' 21 בנוי משתי חוליות. הראשונה — 'פסק דין בתובענה שעברו עליו עשרים וחמש שנה בלי שהזכאי לפיו עשה פעולה כל שהיא כדי לבצעו, רשאי החייב לטעון טענת התיישנות': התקופה היא עשרים וחמש שנה, המניין נשבר בכל פעולה לביצוע, והתוצאה אינה אוטומטית אלא רשות הנתונה לחייב לטעון. השנייה — הסיפה: 'ואולם פסק דין בתובענה שלפי תכנו אינו טעון ביצוע אינו נתון להתיישנות'. פסק דין הצהרתי נופל לגדרה ואינו מתיישן כלל.
המקור: חוק ההתיישנות, התשי"ח-1958, ס' 21
מזהה במאגר האפליקציה: LIM-020סוגיה: התיישנות פסק דיןמלכודת: דיוק בלשון הסעיף